הקלטה של ד"ר יצחק מנדלבאום בנושא חרדה, פסיכולוג מומחה.
צפיתי בכולה והיא מצוינת, מאוד מומלץ להורים. מעשי וענייני ומסביר באופן ידידותי על המערך החרדתי.

מביאה בפניכם את עיקרי דבריו:
כמבוגרים אנו נדרשים לשמור על חוסן פנימי. מערכת החרדה היא מערכת מוחית מעט 'פרמיטבית' שנמצאת בתוך המיגדלה. תפקידה להכניס את האדם למצב של כוננות בעת סכנה. כל אחד יבחר בדרך אחרת בעת סכנה- יקפא/ יברח או יתקוף.
זוהי מערכת עצבית גופנית שכמעט ואינה מתאימה לנו היום מאחר ולרוב היא מפריעה להתמודדות ופחות עוזרת לה. יחד עם זאת, היא קיימת וניתן להיעזר במה שהיא כן נותנת. בעת סכנה יש הורמונים בגוף שמפעילים את החרדה. יכול להתבטא ביובש בפה, שלשולים/ הקאות, נטרול חשיבה רציונלית, חולשה, אובדן תאבון, כאבי ראש/ סחרחורות, רעידות, חוסר ניתוק מהגוף. מותר לכל אחד להיות בחרדה. זה לא מעיד על מי אני בד"כ. יש לראות בזה כמשהו עצבי- גופני ולא נפשי. לא מסוכן להיות בחרדה, הגוף מסוגל לזה. לרוב החרדה עוברת מאליה, במידה ולא פונים לסיוע נוסף. תגובה של הגוף בצורת רעידה היא טובה כי זו דרך של הגוף לשחרר אותו. נוכחות של אדם נוסף בזמן חרדה, עוזרת. לא משאירים לבד. אם אני עצמי בחרדה, ללכת ליד מישהו. חשוב להבין את החרדה, היא מתרחשת לפעמים, אבל לא להידבק בה. המטרה היא לנהל את החרדה.
עזרה ראשונה אפשרית:
1. טפיחות פרפר- ידיים בשיכול ולטפוח על אזור הזרועות במצב של ישיבה. לא עוזר ברגע, אך נותן עוגן לעשייה גופנית כלשהי בגוף.
2. נשימות. נשימה סרעפתית דרך האף. פעולת הנשיפה דרך הפה באופן איטי.
3. לייצר באופן מלאכותי רוק בפה ולבלוע. אם הפה יבש, לשתות לגימה מכוס תה עם סוכר וכך לייצר רוק.
4. שטיפת פנים מטאפורית או מלאכותית. עיסוי קל לפנים. 3 דקות לפחות, לעבור על כל הפנים המצח כלפי מטה. ייצור תנועה הפוכה לתנועת החרדה.
5. קרקוע הרגליים- להרגיע את הגוף, להרגיש שהרגליים מחוברות לאדמה.
6. לשיר יחד. יוצר תגובה אנטי חרדתית.
7. צחוק מלאכותי. יוצר אנדרופינים במח. צחוק עמוק במשך זמן.
8. לקחת תפקיד ולתת תפקיד למי שזקוק. להיות במצב אקטיבי

למי שיזדקק, לא צריך לעשות הכל, מומלץ לנסות מה שאתם יותר מתחברים אליו ובמידה ולא עוזר, לנסות משהו אחר.

בשורות טובות🪷